ההיסטוריה שלנו

פלייליסט נוסטלגי YouTube

לכאורה, להפועל קטמון ירושלים יש היסטוריה קצרצרה. קצת יותר מעשור, כמעט כלום במונחי כדורגל. אבל אוהדיה של הקבוצה נושאים עמם זיכרונות מתוקים ומרים מעשרות שנות כדורגל ירושלמי, עוד במגרש "קטמון" המיתולוגי, בימק"א השנוא וגם באצטדיון טדי המנוכר, עם אלי בן רימוז', האחים בנבנישתי, עלי עותמאן, מישל דיין, אמיר גולה ושחקנים אחרים ואהובים.

הפועל שיחקה במשך שנים רבות בליגה הבכירה, ריתקה למשחקיה אלפי צופים, הצמיחה דורות של אוהדים אדומים בשכונות השונות והייתה הקבוצה המובילה בעיר לאורך עונות רבות. רגע השיא של המועדון הגיע ב-1973 עת קפטן הקבוצה, צבי סינגל, קיבל לידיו את גביע המדינה מהנשיא זלמן שז"ר, לאחר ניצחון במשחק הגמר על הכח רמת-גן, 2:0 משערים של נחום תא-שמע וציון תורג'מן.

בשנות ה-70 וה-80 המועדון התנדנד בין שתי הליגות הראשונות, וסבל מקשיים כלכליים ניכרים. בראשית שנות התשעים המועדון עבר לפירוק, ונרכש על-ידי צמד קבלנים ירושלמים – ויקטור יונה ויוסי סאסי. השניים ניהלו את המועדון תוך חילופי האשמות קבועים ומתמשכים, שאף הגיעו לבתי-משפט, וזלזול באוהדים. גם מבחינה מקצועית המועדון נקלע לשנים רעות, ואף מצא עצמו לראשונה בהיסטוריה בליגה השלישית.

 

למרות התקופה הקשה, המועדון משך ליציעיו אוהדים רבים ודמויות ירושלמיות צבעוניות מכלל חלקי העיר. האוהדים כתבו, הפיקו והפיצו "פנזין" (עיתון אוהדים), "אבל בהסתדרות" , הראשון מסוגו בישראל, שחולק במשחקים.

אולם לבסוף, האוהדים, שמאסו בהתנכלויות, באלימות ובגסות של הבעלים כלפיהם, החליטו שהגיעו מים עד נפש. לא עוד נעילה של אוהדים מחוץ למגרש במשחק פתיחה, לא עוד ביזוי של שחקנים ומאמנים על-ידי מוסר תשלומים קלוקל, ולא עוד בעלים שיורק על אוהדים – אלא מועדון של האוהדים, בשביל האוהדים, מועדון שניתן יהיה להגיע למשחקיו עם הילדים ועם המשפחה, מועדון סובלני עם גישה מקצועית ומכבדת.

תמונה של חמוריונה – מחאה מקורית של האוהדים נגד ויקטור יונה

בשנת 2007, לאחר מחאת אוהדים ממושכת וניסיונות לשכנע את הבעלים למסור את המועדון, התגבשנו במטרה לרכוש את הפועל ירושלים מידיהם.  לאחר שנתקלנו בסירוב, החלטנו לצאת לדרך עצמאית. תחילה חברנו לקבוצת הפועל מבשרת ציון/אבו גוש, ולאחר כשנתיים הקמנו קבוצה עצמאית לגמרי, בבעלות אוהדים מלאה, בליגה ג' דרום.

למהלך היה אפקט עצום, ואוהדים אדומים רבים שהיו רדומים במשך שנים, חזרו לאהבתם הישנה. המועדון חזר להצמיח דורות של אוהדים ושחקנים, ובמסע קסום ורומנטי פילס את דרכו בסבך הליגות הנמוכות, כל הדרך עד לליגה הלאומית.

 אווקה אשטה, מליגת השכונות ועד לקבוצת הבוגרים

לצד ההצלחה המקצועית ובניית בית לאדומים בירושלים, היה ברור לנו האוהדים שפעילות חברתית חייבת להיות נדבך מרכזי בחיי המועדון, ואכן הייתה כזו מיום הקמתו. ליגת השכונות, כפר הנוער בקרית יערים והקבוצה המשולבת – אלו הם רק חלק מהדרכים בהם בחרו האוהדים כדי להשפיע על הסביבה שלהם ולעצב את ירושלים כפי שהיו רוצים שתהיה, עיר אדומה לכל אדם.

לאורך השנים ממשיכים האוהדים האדומים לנצור בליבם את הזיכרונות ממגרש "קטמון", שערים מרגשים ומשחקי דרבי סוערים מול היריבה העירונית. זיכרונות אלו ממשיכים להיות מסופרים ביציעי הפועל קטמון ירושלים ומהווים חלק מהסיפור שלנו. סיפור על אוהדי הפועל ירושלים, שלקחו את גורלם בידיהם והקימו מחדש את הבית שחרב.

קטע וידאו – "עובדה" רוני קובן מ-2007

"המהפכה האדומה אולי מתה הלילה, אבל מחר בבוקר היא אולי תיוולד מחדש"

© כל הזכויות שמורות לקטמון מועדון אוהדים (ע"ר)